גז"ד לנאשמים בהריגה של אזרח ארה"ב למטרות שוד

השופט שאול שוחט:

ביום 1.11.2010 הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן.

רקע ועובדות

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בליל ה-27.7.06, באזור התחנה המרכזית הישנה בת"א, קשרו הנאשמים 1 ו-2 קשר, לגנוב כסף או רכב, בכוח, מעובר אורח כלשהו. בין השעה חצות לשעה 02:00 באותו הלילה, עת השניים עומדים בתחנה, נעצר לידם, במכוניתו, מר ק.מ., אזרח ארה"ב בן 54 (להלן: " המנוח"). לאחר שיחה קצרה עמו, עלו השניים למכוניתו והמנוח נסע עמם לעבר אזור המוסכים עד לפינה חשוכה ברח' מנחם בגין 68 ת"א, מרחק 5 דקות נסיעה לערך. כשהגיעו למקום, יצאו הנאשמים 1-2 והמנוח מן המכונית והחליפו דברים ביניהם. או אז הפילו הנאשמים 1 ו-2 את המנוח ארצה והחלו לבעוט בו בפניו, בצווארו, להכות בפניו גם באגרופים, עד זוב דם, ולא שעו לנסיונותיו הנואשים לעצור בעדם. המנוח הוכה עד שאפסו כוחותיו, וכל זאת על מנת להקל על הנאשמים 1 ו-2 את נטילת המכונית ועל מנת ש" לא יזהה אותם במשטרה". כתוצאה מן המכות נגרמו למנוח נזקים חמורים במוח, שברים בגולגולת ובפנים ודימומים תת עוריים ו"תת רירית" (כך במקור ש'ש') בפנים, אשר גרמו למותו.

מיד לאחר מכן, נכנסו השניים למכונית והחלו לנסוע בה לכיוון בית צפפא, שם התכוונו להיפגש עם נאשם 3. במקביל, הורו הנאשמים 1 ו-2 לנאשם 3 להגיע לבית צפפא עם מכונית הפיאט של נאשם 1 (להלן: " הפיאט") והוא עשה כן. השלושה נפגשו בבית צפפא והנאשמים 1-2 סיפרו לנאשם 3 את אשר אירע. לאחר מכן, המשיכו השלושה לנסוע בשתי מכוניות, בשיירה לבית לחם, כשהנאשם 3 מסייע בידי הנאשמים 1-2 להמנע מלהיתקל במחסומים של כוחות הביטחון.

בבית לחם השאירו הנאשמים את המכונית של המנוח, על מנת שזו תימכר לחלקי חילוף ולא יהיה ניתן לאתרה ולקחו מתוכה את תיקו של המנוח ומסמכים שונים.

בתאריך 3.8.06 בשעה 02:05, עוכבו הנאשמים ברח' סולומון בת"א. נאשם 2 הציג בפני השוטרים מסמכים לפיהם נחזה להיות אחר, בשם ג'יהד סאלח, בעל היתר שהייה כדין במדינת ישראל, וזאת על מנת להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק, היות ולא היה ברשותו היתר שהייה כדין במדינת ישראל. הנאשמים 1 ו-3 אשר ידעו זאת, שתקו ועמדו מנגד באותה עת, כמו גם שעה שנסעו עם הנאשם 2 בתאריכים 27.7.06-28.7.06 ואף הלינו אותו בביתם בהמשך ליל ה-28.7.06, לאחר שהנאשמים 1-2 הרגו את המנוח.

בהתאם לעובדות אלו, הואשמו והורשעו הנאשמים 1-2 בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), שוד לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 וסעיף 29 לחוק, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 וסעיף 29 לחוק.

בנוסף הואשם והורשע הנאשם 1 בעבירה של הלנה והסעה שלא כדין - עבירה לפי סעיף 12א(א) ו(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1982 וסעיף 29 לחוק העונשין והנאשם 2 הואשם והורשע בעבירה של כניסה לישראל - עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1982.

בישיבת יום 13.4.2011, ולבקשת ב"כ המאשימה, הופרד עניינו של הנאשם 3 מעניינם של הנאשמים 1-2. באותה ישיבה נשמעו הטיעונים לעונש בענין הנאשמים 1-2, שכאמור הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על-פי הודאתם. עם זה, בישיבת יום 17.5.11 הוחזר עניינו של הנאשם 3 לכתב האישום והוא הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ועונשו יגזר בנפרד.

טיעוני הצדדים

עו"ד אברמוף, ב"כ המאשימה, ביקשה להטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל של 30 שנות מאסר. ב"כ המאשימה הבהירה, כי העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירת ההריגה הוא אמנם 20 שנות מאסר, אך בנסיבות מקרה זה, בו עבירת ההריגה מצויה במדרג הגבוה של עבירות ההמתה - כפסע בינה לבין רצח - ולאור הברוטאליות שאפיינה את מעשי הנאשמים, קמה הצדקה לראיית מעשי הנאשמים במהלך אותו ערב כמעשים נפרדים, ולהטלת עונשים באופן מצטבר בגין העבירות הנוספות לעבירת ההריגה. עוד הצביעה ב"כ המאשימה על הסתייגויות מסוימות של הנאשמים בהודאתם וציינה, כי הגם שהנאשמים מביעים חרטה וצער, הדבר מתגמד אל מול חומרת עבירותיהם. לפיכך, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמים עונש מקסימלי בגין ההריגה, עונש מצטבר בגין העבירות הנוספות, פיצויים ומאסר על תנאי.

עו"ד עותמאן, ב"כ הנאשם 1, ציין, כי מרשו עד היום לא מבין את הסיבות שהובילו אותו לעלות למכוניתו של המנוח, להגיע לאזור המוסכים ולעשות את אשר עשה. לגישתו, לא הייתה כוונה מצד מרשו להרוג את המנוח, לבצע שוד ולהמשיך ליתר הדברים אשר עשה אלא "פשוט אותו לילה הוא לילה בו הסתבך". ב"כ הנאשם 1 מציין, כי הנאשמים לא חטפו את המנוח למוסך ו "הם הגיעו לשם בהסכמת שלושתם, בהסכמה של שלושתם, כאשר קרתה תאונת העבודה". כתוצאה מאותה "תאונה" מרשו לקח את המכונית במטרה להימלט משם ולהתרחק מהמקום שכן "אם הרכב היה נמצא איתו, זו הראיה שהיתה מסבכת אותו". לפיכך, לגישת ב"כ הנאשם 1, " המעשה עצמו של השוד וכל מה שבא לאחריו, זה מקרה אחד, זה באותו מעגל. כל הדברים קרו בתוך שניות ספורות שיובילו לאותם מעשים, זה לא כל אחד מקרה בפני עצמו" (עמ' 40 ש' 33 לפרוט').

ב"כ הנאשם 1 הרחיב בתאור נסיבות חייו של הנאשם 1 ונסיבות מקלות אחרות : הנאשם היה בן 25 לעת ביצוע העבירות ונעדר עבר פלילי. מאז מעצרו אינו זוכה לתמיכה ממשפחתו, למעט מאשתו שכעת נמצאת בהריון ממנו. הנאשם מתחרט על מעשיו, ועשה את המעשים תחת השפעת אלכוהול וסמים. ב"כ הנאשם 1 הפנה גם לתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של מרשו (מיום 8.9.08 ו-29.3.11) מהם עולה, כי בבדיקות שנערכו לו נמצא נקי מסמים, והגם ששירות המבחן נמנע מהמלצה נאמר בתסקיר מיום 8.9.08, כי שהותו של הנאשם במעצר במשך זמן ממושך המחישה לנאשם את השלכות מעשיו ו "נראה, כי הפיק את הלקחים ממעורבותו בעבירה הנדונה. כמו כן, ניכר, כי הינו מודע לחומרת מעשיו ולכך שעליו לתת את הדין על כך, כשהדבר כרוך בהשתת עונש, בנוסף למעצר".

ב"כ הנאשם 1 סיכם את דבריו בציינו, כי מרשו " נקלע למקום הלא נכון ובזמן הלא נכון" וביקש, כי ילקח בחשבון, בנוסף לכל אשר פורט, גם הפיצוי לקורבן, שהיווה תנאי מטעם המאשימה להסדר טיעון, בסך של 60,000 ש"ח, שמרשו הצליח לארגן בקושי רב.